אחת השאלות היסודיות אשר יש להעלות בנוגע לאנליטיקה של הנשגב היא האם זו ראויה בכלל להיקרא "אנליטיקה . " יובל מעיר כי זו לאמתו של דבר דיאלקטיקה , עד כמה שאין במסכת זו "שום חקיקה ושום צידוק של משפטים" . בהתאם לכך אפשר אפוא לנסות לשייך פרק זה להקשר הדיון של ביקורת האידאות ב"ביקורת" הראשונה , ולראותו כמעין השלמה של כמה רעיונות הבאים שם לידי ביטוי . כלומר , האידאות אמנם אינן מקבלות ביסוס שיטתי בתוך ההקשר ה"ביקורתי , " אבל מאידך גיסא הן מציינות את האינטרס התבוני המבקש לכאורה לפרוץ את גבולות הדעת , את מה שמעבר לקביעות הנתמכות על ידי העקרונות הטרנסצנדנטליים , ובזה באה על ביטויה הדיאלקטיקה התבונית . עם זאת , קאנט סבר כנראה כי יש בדיון באידאות כדי לחדד את המבט על תפקידן ומשמעותן של הקטגוריות , במובן זה שיש כדיון באידאות כדי לחשוף את גבולות התחולה של הקטגוריות , ומתוך הקשר זה הוא אמנם מבהיר , כפי שראינו , את הזיקה בין הקטגוריות ובין המושגים האמפיריים במונחים של קרבה אסימפטוטית . נראה שקאנט דן באופן דומה גם בנשגב . לפחות לכאורה אפשר לקבל את הערכתו של יובל לגבי הקביעות של קאנט על הנשגב , כלומר שאין צ...
אל הספר