בפרק הקודם , כמו גם בפרק שלפניו , הועמדו הדברים באופן העשוי לתמוך בקביעה האומרת שאפשרות ההמשגה האמפירית היא תנאי הכרחי לאפשרותו של "אני חושב . " הקביעה עלתה מתוך ניתוח התנאים שבהם מתאפשר לסובייקט המכיר לדמות את הקטגוריות כייצוגים של התרחשויות "חיצוניות . " ראינו כי האפשרות לדמות את הקטגוריות באופן זה חייבת לכרוך עמה המשגה אמפירית , מפני שלא ניתן לדמות את הקטגוריות בנפרד מן ההקשרים של ההתרחשויות האמפיריות . הניתוח חשף מחדש את הבעייתיות של המושגים האמפיריים מצד עצמם , ובכלל זה את שאלת משמעותם בתורת שכאלה , מתוך התייחסות לקביעה היסודית השיטתית של קאנט בהקשר של הגורם הצורני שבמושג ( בכלל ) והיותו שייך במהותו ליסוד הספונטני של הרוח . בהתאם לכך הועמד הרעיון האומר כי השיפוט האסתטי מציין את הגורמים שבתודעה , שאמנם אינם מאפשרים קליטות של היסוד הצורני שבמושג האמפירי , אך מאפשרים קליטות של תכנים בסדרים גולמיים המומרים לסדר צורני מתמטי ידוע , המשמש כיסוד הצורני של המושג , כלומר הסדר החלל זמני המתגלם במושג האמפירי . ליתר דיוק , הכוונה היא לסדר אפוסטריורי גולמי שבהתאם לו מתאפשר השיוך של מאפיין הסדר ...
אל הספר