לאור כל זה עלינו להבין עכשיו כי גם את השיפוט האסתטי עלינו לראות כביטוי של אחדות בין מומנטים שמקורם ביסוד השכלי ובין מומנטים שמקורם ביסוד החושני . צריך להבין כי מעמדו הכללי וההכרחי של השיפוט האסתטי איננו עשוי להיקבע מתוך האפשרות להראותו כפעילות תודעתית שהיא לכאורה נפרדת ובלתי תלויה , אלא דווקא מתוך האפשרות להראותו כפעילות תודעתית אשר מצד אחד מייצגת תנאי תודעה מובחנים המאפשרים אותה , ומצד אחר כפעילות תודעתית המלווה בהכרח את ההתנסות הקונקרטית באובייקט כאן ועכשיו . בהתאם לזה אולי אפשר עכשיו להבין טוב יותר את מה שקאנט מתכוון לברר בסעיף 9 של ביקורת כוח השיפוט ( עמ' 48 ואילך , ( כלומר את מה שהוא מכנה ה"מפתח" של ביקורת הטעם : השיפוט האסתטי ( או ההערכה האסתטית ) ורגש ההנאה ואי הנאה , הם שני ביטויים שונים של משפט הטעם עצמו , והניסיון לקבוע באורח ברור כי אחד מהם עשוי להיות קודם לחברו נדון להיות בעייתי ביחס לקביעות היסוד של השיטה הקאנטית . קאנט אמנם מציין כי " ההערכה הסובייקטיבית בלבד ( האסתטית ) של המושא [ האובייקט ] או של הדימוי שעל ידיו הוא נתון , קודמת לתענוג ממנו" ( שם , עמ' . ( 49 אבל לדעתי ...
אל הספר