דומה כי יש בידינו עתה תמונה ברורה למדי של מצבי התודעה שבהתאם להם ניתן להעמיד הבחנה שיטתית בין משפט הכרה ובין משפט שאיננו משפט הכרה . נזכיר שוב , רק מצב תודעה שבו מתאפשר הדימוי בפועל של "אני חושב" עשוי להיות תנאי מספיק למשפט הכרה , ולאמתו של דבר מדובר במצב התודעה המציין פעילות קוגניטיבית במובהק . לכאורה נראה שמצב תודעה זה מוציא את שני מצבי התודעה האחרים , את מצב התודעה המבטא סינתזה סובייקטיבית כלשהי ואת מצב התודעה המבטא את השיפוט האסתטי . אבל ראינו כי אין זה כך . השיפוט האסתטי מתרחש תוך כדי הפעילות הקוגניטיבית . ואולם , אף שכבר נאמר שאפשרות זו סבירה , לא ניתן לה עדיין הסבר מהוקצע , במונחים של תנאי התודעה העשויים לאפשר זאת . השאלה היא אפוא כיצד ניתן להצדיק את הרעיון האומר ששני מצבי תודעה שסותרים לכאורה זה את זה אפשריים בה בעת . שכן ממה נפשך : או שאתה מחיל על האובייקט את מושגו ( או את המושגים המציינים את הפרדיקטים שלו ) ואז יש לך תפיסה של אובייקט , או שאינך עושה זאת ואז , נאמר , יש לך שיפוט אסתטי . מתוך כוונה להוסיף נדבך לפתרון הפרדוקס של השיפוט האסתטי , ננסה עתה לחפש גורמים תודעתיים העשו...
אל הספר