עמדנו על כך שסוגיית הצדקת הקליטות ( הרצפטיביות ) כשלעצמה עומדת בעינה . לפיכך עומדת בעינה גם סוגיית ההתאמה בין החיתוכים ברובד ההסתכלותי ובין החיתוכים ברובד המושגי — מה שאפשר לראות כבעיית הסכמטיזם של המושג האמפירי . כפי שהובהר , שתי סוגיות אלו שלובות זו בזו , ונראה כי מבחינה שיטתית מדובר כאן בשני שלבים ו בשלב הראשון יש לחשוף את התנאים המציינים את כושרה של התודעה לכלול בין דימוייה גם צורות קונטינגנטיות שאינן נקבעות בתוך תחומה ; ובשלב השני יש להראות את אפשרות ההמשגה האמפירית מצד עצמה . שני השלבים האלה — וזו הנחת היסוד — כרוכים בבירור טיבו של כוח השיפוט האסתטי . כוח השיפוט האסתטי , אומר קאנט , שייך באורח מהותי לביקורת של כוח השיפוט "שכן זה בלבד מכיל עיקר שכוח השיפוט מניח אותו אפריורי מכול וכול כיסוד הרפלקסיה שלו על הטבע" ( סעיף ח , עמ' . ( 30 כאמור , זהו אחד העניינים המרכזיים בחיבור זה . עם זאת , הדיון הכללי בכוח השיפוט הרפלקטיבי חשף בפנינו אופנים של פעילות תודעתית שרק בהתאם להם עשויה להתקבל המשמעות של התנסות אובייקטיבית בקונקרטי כאן ועכשיו . אך כל זה בדרך מעגלית — אם העולם ה"חיצוני" מאורגן...
אל הספר