מכאן אפשר לנסח קווים ראשונים העשויים לאפיין באורח כללי את כוח השיפוט הרפלקטיבי : הוא מתבונן בדגם ההסתכלותי הקונטינגנטי שהעמיד הכוח המדמה , מזהה את החיתוך בתוך ההסתכלות הכללית ומשווה אותו לחיתוך ברובד הקטגורי . אבל — וכאן חוזרת על עצמה הסטרוקטורה של השיקול המעגלי הנהוג בדדוקציה הטרנסצנדנטלית — כדי לדעת שאמנם מדובר בחיתוך הסתכלותי במובן של דימוי " חיצוני , " ולא בצורה שרירותית סובייקטיבית , צריך לכאורה לבצע קודם דווקא את החיתוך ברובד הקטגורי . שהרי מבחינה שיטתית , האובייקטיביזציה עשויה להיקבע רק בכפיפות לקטגוריות . אם זהו השיקול כאן , שוב אין לדבר על קדימות של היסוד ההסתכלותי ליסוד המושגי — כפי שניתן אולי להתרשם מהצגת הדברים של קאנט בהקשר של פעילות השיפוט הרפלקטיבי ( סעיף ד ) — והדברים האמורים כאן הם בדיוק כפי הדברים ביחסי הקדימות שבין הקטגוריות ובין הסכמות הטרנסצנדנטליות . כלומר , היסוד המושגי קודם מבחינת , ordo essendf n והיסוד ההסתכלותי קודם מבחינת . ordo cognoscendrn מתברר אפוא שמצד אחד שוב אין לנסח את ההבדל בין כוח השיפוט המכונן לכוח השיפוט הרפלקטיבי במונחים של היפוך יוצרות ; ומצד א...
אל הספר