כיצד עשוי אפוא עקרון התכליתיות הצורנית להתמקם בתוך מרקם העניינים שתואר כאן , וכיצד אפשר להעמידו עכשיו בדרך העשויה להיות תואמת את כוונותיו של קאנט ? לאחר שהתברר שיש לחפש ספיקות חדשות , ניתן אולי לראות בעקרון התכליתיות הצורנית עיקרון המתיימר לבטא באופן כללי את הספיקות המבוקשות . במבט ראשון לפחות אפשר לשער כי כוונתו של קאנט בעניין עקרון התכליתיות היא שעצם הדימוי של סדר בלתי תלוי ( יהיה אשר יהיה ) הוא חלק מהמנגנון ההכרתי של הסובייקט המכיר . ההתבטאות של קאנט , העשויה אולי להיות קולעת בעניין זה , היא י "הרינו מייחסים על ידי כך לטבע כאילו התחשבות בכושר ההכרה שלנו על פי אנלוגיה של תכלית" ( סעיף ח , עמ' ; 29 הדגשה שלי . ( המילה "אנלוגיה , " שמצאתי לנכון להדגיש , באה להבהיר עוד מעט את הנאמר כאן . כפי שהעמדתי את הדברים במבוא ( עמ' , ( 16 שוב אין מדובר כאן בתכלית המציינת את ייחוס הסדר הבלתי תלוי לעולם כשהוא לעצמו , אלא בתכלית המציינת ייחוס הסדר הבלתי תלוי לדימוי שהתודעה עשויה לכלול בתוכה . כלומר , הכוונה היא לקבוע כי מושג התכלית הוא גורם אפריורי , ושבהתאם לו מכוונת התודעה את עצמה אל הכרת האובייקטי...
אל הספר