כפי שכבר צוין , מסורת הקריאה הועברה מדור לדור בעל-פה , וכאשר העלו את החומר על הכתב היה צורך בסימנים גרפיים לסימון מדויק של דרך הקריאה . בשלב הקדום של התפתחות הניקוד בנוסף לאותיות אהו"י היו גם שתי נקודות הבחן , שציינו כנראה את מקום הטעם במילים השוות בכתיבתן ושונות בהגייתן . משנקבעו סימני הניקוד והטעמים לא היה צורך בנקודות ההבחן . המצאת הניקוד באה להבטיח את הנחלת הנוסח המלא והמדויק של כתבי הקודש מדור לדור . מערכת הניקוד ומערכת הטעמים ( טעמי המקרא ) נוצרו כנראה בין המאה 7-ה לספירה למאה 9-ה לספירה . השערה זו נובעת מתוך העובדה שהניקוד אינו מוזכר בתלמוד , מכאן שראשיתו רק לאחר חתימת התלמוד . כתב היד המנוקד הקדום ביותר נכתב בטבריה בשנת . 895 קיימות שלוש שיטות ניקוד עיקריות : - מוצאו בטבריה . בניקוד הטברייני כל שמונת
אל הספר