היא מטפלת במוזיקה , הוא משורר ופרופסור למדעי היהדות . הורים ( בנפרד ) לארבעה , בהם איילה , ילדה עם תסמונת דאון בשנות ה 20 לחייה . רגע אחרי הלידה לקחו ממני את התינוקת שנולדה לי . היה בזה משהו מוזר , אבל כשהגעתי להיניק אותה לא אמרו לי כלום . יום אחרי הלידה הגיע רופא ואמר לי : "יש לך תינוקת מיוחדת " , והוסיף את המילים "תסמונת דאון . " לא ידעתי מה זה . התקשרתי לחברה שהסבירה לי : היא מונגולואידית . אני זוכרת את הבכי הגדול והצער העמוק . אני זוכרת את הרחמים העצמיים ואת המשפט שחלף לי בראש : "אם יש לי ילדה מוגבלת שכלית , מה זה אומר עלי " ? לקח לי זמן להבין שזה גנטי . שאני לא אשמה . שבועיים שלמים בכיתי , עד שאיילה חלתה בדלקת ריאות חריפה וסכנה נשקפה לחייה . מהר מאוד עברתי ממצב של קינה למצב של עשייה . ברגע אחד הפסקתי לבכות והבנתי שאני רוצה את הילדה הזאת חיה ויהי מה . לא רציתי לאבד אותה , והיה לי ברור שאני יוצאת למלחמה על הקיום שלה . וברגע שנלחמים על קיומה , אי אפשר לבכות על קיומה . בתוך ' ; הממשות T - - מצטיר מצב כזה : בנפש מתפזרים העךפלים , עולה ונקוה דמומה כמו מחט , המנחת על בטנה , מעל דפי האפק...
אל הספר