רופאת שיניים . מקימת עמותת קול הזכויות למיצוי זכויות אנשים עם מוגבלות , אם לשלושה , בהם רותם , ילדה עם שיתוק מוחין שלומדת בחינוך רגיל . לעולם לא אשכח את פניו . את קמטי הגיל הדקים , את העיניים הכחולות שבחנו אותי . לעולם לא אשכח את הלמות לבי ואת הכאב החד שפילח את חזי . את הרצון העז שבער בי להלום בפניו . את הצעקה שכבשתי . " מה יש לבת שלי , דוקטור ? גם אני דוקטור " ... והוא לא השיב . " היא רק בת שנה . אי אפשר לאבחן לפני גיל שנה ושמונה חודשים ולפעמים עד גיל שנתיים " , הפטיר לעברי , כאילו שמונה חודשים חולפים בנקישת אצבע צררה . תמונות חלפו בראשי כמו סרט . תמונות של ילדים שהוריהם משוועים לעזרה . אותן פנים חיוורות נעצו בי את עיניהן , ולרגע ראיתי את פניה של בתי משתקפות דרכן . "לפחות תאמר לי אם מדובר במחלה פרוגרסיבית , מתקדמת ... האם הילדה שלי תחיה בעוד שנה ? בעוד שנתיים ? האם יהיו לי נכדים " ? התחננתי . אבל הוא בשלו . "אני מעריך את יכולת הניתוח הרפואי שלך " , אמר הדוקטור בנימה מלאת חשיבות עצמית , "אבל תבואי עם הילדה למרפאה בשבוע הבא ונמשיך משם " . רותם הביטה בי בחיוך , לא מבינה שהאיש בחלוק הלבן ...
אל הספר