מחנך ורב . אב לילד מיוחד . לפני שמונה שנים הגיע בננו אל ביתנו . חודש אחרי שנולד , נכנס לעולמנו וברגע אחד הפך להיות בן בית . בן משפחה . חלק מהותי מהחיים שלי , של רעייתי ושל חמשת ילדינו . מבחינתי - הבחירה בו , וכך גם הבחירה שלו בנו , מהווה ברית עמוקה . כל החיים שלנו רצופים בחוויות של בחירה . לבחור זו לפעמים התלבטות לא פשוטה שחששות בצדה . אבל הבחירה בו היא הבחירה של חיינו . היא הבחירה שהגדירה מחדש מושגים רבים בהוויה שלנו . מעתה , מילים כמו "צדק , " "נתינה , " "אחריות" ואפילו "אהבה" קיבלו עומק חדש . בני הולך לכיתה . 'ג לפני שנתיים , כשהלך לכיתה , 'א התרגשנו , התפללנו ובעיקר דאגנו . כי הילד שלנו הוא ילד מיוחד , עם נכות קשה , שהולך לבית ספר רגיל . לא מעט הורים לילדים מיוחדים הזהירו אותנו והסתכלו עלינו במבט סלחני , כמי שאומרים : " השתגעתם !? ילד מיוחד לחינוך הרגיל !? אתם עוד תתחרטו " . חלפו שלוש שנים , ואין לנו ברירה אלא לספר שקשה לנו . שלא באמת רוצים את הילד שלנו . שאף על פי שהוא מוכשר , חביב , שמח וחברותי , ואף שהוא משקיע כדי לצמצם פערים ולעמוד בכל היעדים הלימודיים - קשה לנו . נכון , המחנכת...
אל הספר