פרופסור לתרבות יפן והמזרח הרחוק . מתרגם וסופר . מטפל במדיטציית זן בודהיזם . אב ליוני , איש עם תסמונת דאון . " עוד לשון אחת היתה לה לגמולה ולאביה . פעמים הרבה מצאתי אותם יושבים בין הערביים . גדי לבן מונח לו על ברכיה של גמולה ועוף השמים מרחף על תלתליו של הזקן והם משיחים , פעמים בנחת ופעמים במהירות , פעמים בפנים שוחקות ופעמים בפנים של אימה ואני שומע ואיני מבין מלה , עד שגילתה לי גמולה שלשון בדויה היא שבדו להם לשעשע את לבם *" . כשאני כותב על דיבורי עס יוני אני נוגע במילים בזהירות . שהרי המילה מעמידה פנים שהיא מעבירה איזו אמת . מתכחשת לבדידותה . לזמניותה . להבלותה . לכלותה . מי שאני כותב בו הוא בני . והוא מיוחד . שמו יוני . יש בינינו שפה מיוחדת . אני קורא לה "יונית . " יוני מדבר עברית . היא לא תמיד מובנת , העברית שלו . כמו עולה חדש . כמו אותם יוצאי גרמניה שלעולם יוכרו במבטאם . יוני עולה חדש . העברית שבפיו מעטה , כאילו עילגת . אמנם אוזנו מעכלת יותר מילים ממה שפיו יכול להפיק , אך גם אלה ספורות . לעולם לא * ש"י עגנון , מתוך "עידו ועינם , " עד הנה , הוצאת שוקן , . 1962 יבין את מבקר האמנות המשוח...
אל הספר