ועדת בייסקי הביאה להדחתם של אישים מרכזיים בבנקאות הישראלית . עמם נמנה ארנסט יפת , שעמד במשך שנים בראש בנק לאומי , והנהלת הבנק ביקשה להסדיר את סידורי פרישתו , לרבות התשלום שיוענק לו . יפת יוצג על ידי משרד ש' הורוביץ , שבראשו עמד באותם ימים עו"ד אמנון גולדנברג . לאחר משא ומתן הושג הסדר בדבר הסכום שיקבל יפת , הוא אושר על ידי הדירקטוריון , אלא שאז חשף נחמיה שטרסלר בכתבה מרעישה ב"הארץ" את גובה הפנסיה עליה הוסכם : 30 , 000 דולר לחודש . קביעת סכום כה גבוה , שנים ספורות לאחר מפולת מניות הבנקים , בעקבות הוויסות שיפת נמצא אחד האחראים לו , עוררה מהומה ציבורית . נפתח הליך משפטי , שבמסגרתו ביקש הבנק להתנער מההסכם בטענות שונות , והיועץ המשפטי לממשלה הצטרף להליך בנימוק שהוא מנוגד לתקנת הציבור . הפרשה הסתיימה באפריל , 1992 כשהצדדים הגיעו לפשרה במסגרת הערעור לעליון . על פי 198 הפשרה היה על יפת להחזיר את פיצויי הפרישה ששולמו לו , והפנסיה קוצצה . כשנבחנו הנסיבות שבהן הושג ההסכם , הועלתה כלפי עו"ד גולדנברג , שהיה גם דירקטור בבנק לאומי , טענה שפעל בניגוד עניינים , כאשר מצד אחד ייצג משרדו את יפת , ומן הצד ה...
אל הספר