הצו הקטגורי של קאנט תובע מן האדם לפעול מתוך הכרת כבוד לחוק המוסרי הכללי , ולא מתוך נטיותיו הטבעיות . אפילו נעשה המעשה הטוב בהתאמה לחוק , אך לא מתוך החוק המוסרי אלא בגלל נטייה טבעית כלשהי , אין הוא יכול להיחשב מעשה מוסרי . מעשה מוסרי נבחן על ידי כוונותיו של עושהו . הכוונה הראויה מטהרת את המעשה המוסרי מן הסיבתיות הטבעית הנתונה בתוך עולם התופעות . כוונה זו מכוננת למעשה את הפעולה המוסרית כפעולה אוטונומית הנובעת מן החירות של התבונה . היא גם מבטיחה שהאדם לא יסטה , מתוך נטיותיו העיוורות , למעשים שרירותיים שיש בהם הפליה ועיוות הצדק . לפי קאנט , גם מעשה חסד הנעשה מתוך אהבה יוגדר כמעשה בלתי מוסרי . גם האהבה היא נטייה טבעית עיוורת , השייכת לעולם התופעות הסיבתי ; לפיכך יכולה גם היא ללקות בשרירות לב , לנבוע מחמדנות וללכת שולל אחר גחמות אישיות . לכן האהבה אינה שייכת לעולם המוסר . תביעה זו לביטולה של הנטייה זכתה לתגובה מלגלגת של שילר : חיטוטי המצפון בחפץ לב משרת אני את ידידי , אולם עושה אני מתוך נטייה . ולכן נוקפני לבי תמיד , שאינני צדיק במעשי . הכרעה אין עצה אחרת , עליך להשתדל לבוז להם . ולעשות אחר...
אל הספר