פרק שנים עשר אהבת הרע

שלב מכריע בטהרתה של החמלה יש לייחס למיזוגה עם האהבה . "האדם מתחיל בחמלה לאהוב את האדם ולגלגל את העמית בריע [ ההדגשות שלי . " [ "חמלה זו היא צורת ראשית של אהבת האדם ... החמלה מתגלה בגילויה הראשון כאהבה [ ההדגשות שלי . " [ 'דת התבונה , ' בניגוד לפוליתאיזם ובניגוד לאפלטון , חיברה בין החמלה לבין האהבה על ידי כך שייחסה את האהבה אל הרע , ולא אל האישה . חידוש לשוני זה מצביע על יסוד מהותי המאפיין את 'דת התבונה . ' גילויה של החמלה כאהבת הרע מטהר את האהבה מכל אבק של גופניות , אך על ידי כך מיטהרת גם החמלה . על ידי הבנת האהבה בבחינת חמלה מובחנת היא מן האהבה המינית החושנית ומבדילה היא "הבדל מדויק בין אהבה זו על כל אמיתותה לבין החמדה על כל דו משמעותה ואף לגבי האהבה האסתיטית הכרוכה בחמדה [ ההדגשות שלי . " [ במקום לאהוב את בן המין השני או את הגיבור והיפה , כפי שקורה במיתוס , אוהב האל היחיד של 'דת התבונה' את הסובל והנדכא , דהיינו , חומל עליו : "האהבה היא מושג חדש של הדת , שאינו זהה לא עם אהבת המינים ולא עם אהבת ארוס , ולפיכך אף לא עם האהבה האסתיטית [ ההדגשות שלי . " [ צירופה הלשוני של האהבה עם החמלה יצ...  אל הספר
תבונות