ניר קידר בחודש נובמבר 1950 עתר ד"ר ישראל שייב ( לימים אלדד ) לבית המשפט הגבוה לצדק ' . שייב , שהיה בעברו הקרוב ממפקדי לח"י , דרש בעתירתו שבית המשפט יורה לשר הביטחון , דוד בן גוריון , וכן למנהל אגף החינוך במשרד החינוך והתרבות ולמנהל בית הספר הריאלי על שם מונטיפיורי בתל אביב לבטל את התנגדותם להעסקתו כמורה בבית הספר . שופטי בג"צ קיבלו את העתירה וקבעו שלא היתה למשיבים כל סמכות חוקית למנוע את העסקתו של שייב בדרך שהדבר נעשה , פסק הדין בעניינו של שייב נחשב לאחד המפורסמים בתולדות בית המשפט העליון . מבחינה משפטית , הלכת שייב נחשבת נדבך יסודי בהגנה על חופש העיסוק ועל חופש הביטוי ונקודת ציון חשובה בהטמעת עקרון שלטון החוק בקרב רשויות המנהל הציבורי . * אני מודה ליעקב פונקלשטיין ולגלעד שירמן על עזרתם במחקר ועל הערותיהם המועילות . . 1 בג"צ 144 / 50 שייב נ' שר הביטחון , פ"ד ה . 80 פסק הדין ניתן בחודש פברואר . 1951 . 2 על שייב אלדד ראו : ישראל שייב ( אלדד ) מעשר ראשון : פרקי זכרונות ומוסר השכל , תל אביב תשל"ו ; עדה אמיכל ייבין , סמבטיון : ביוגרפיה של ד"ר ישראל אלדד , בית אל . 1995 . 3 פסק הדין נכלל למ...
אל הספר