עיצוב המרחב בימי צקלג

גידי נבו עיצוב הנוף הבה נבחן לצורך השוואה כמה קטעים משתי תחנות 'נופיות' רבות משמעות בספרות העברית : [ . 1 ] בחודש האביב , עת תדשא הארץ דשא עשב והעצים יציצו ציץ , אז מגלותו ישוב שמה הזמיר , לשכון כבוד בעצו אשר חמד אותו לשבתו זה שנים אחדות , ונעים זמירות בעלי כנף זה - אז ישיר שירת דודים לרעיתו האהובה , הדורשת צמר ופשתים ותעשה אפריון בחפץ כפיה . ישיר , ירנן נעימת אהבה בתענוגים וירנין לב כל שומעיו . שמה קננה גם החסידה על אופן עגלה בראש אמיר , ובעמדה על רגל אחת תסתיר לעתות פניה תחת הכנף , לנוח מעט מעמל היום , או כי תדפוק בחרטומה כבכשיל וכילפות , להוציא הגות רוחה ותאות לבה : והולם חרטום גם הוא ישמח לבב אנוש ויערב לו כשירה וזמרה ... ומתוך מי ברכה קטנה יצוחו אז הצפרדעים למקהלתם , כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו , גם המה ישימו להאביב כבוד ויגדילו הודו על ארץ בקהל רבותים אלפי משורריו היודעים תרועה . - בחרבוני קיץ , עת בהיר הוא בשחקים ועל חוג שמים יתהלך השמש בגבורתו , הרוח לא נושב , העצים לא יתנועעו , העלים לא יזדעזעו , עוף לא פורח , שור לא גועה , רובץ על מרעיתו ומעלה גרה , הצפרים לא ישירו , וכל ה...  אל הספר