יעקב טובי המאמר בא לבחון את עמדתם של שני האבות המייסדים , דוד בן גוריון ומשה שרת , בסוגיית מעמדה של רצועת עזה . הדיון עוסק בתקופה שראשיתה בחודשי החורף של שנת , 1948 עת החלה אותה ישות טריטוריאלית בדרום מערבה של ארץ ישראל לקרום עור וגידים , וסיומה בשלהי , 1956 ערב מבצע קדש . אין החיבור עוסק ביחסה של ההנהגה הישראלית לרצועה במהלך ארבעת החודשים שבהם נמצא חבל ארץ זה בידי ישראל ( בעקבות המבצע , ( מאחר שנושא זה כבר נחקר ' . כמו כן , החיבור אינו נוגע בתקופת הזמן שבאה לאחר סיום המערכה , מן הטעם שיחסי ישראל-ערב בתקופה זו היו שונים במובנים רבים ממה שאפיין אותם עד 2 לראשית . 1957 הרצועה הציבה אתגר עצום להנהגה הישראלית . יותר מ 300 אלף איש - כשני שלישים מהם פליטים שאך זה עתה נטשו את בתיהם שבתוך ישראל - היו דחוסים בתא שטח זערורי . נוסף על כך התמקמו באזור יחידות צבא מצריות , במרחק זניח ממימיה של מדינת ישראל . כך נמהלו להם יחדיו היבטים צבאיים , מדיניים ודמוגרפיים לכדי מקשה אחת שחייבה בחינה מתמדת . החידוש העיקרי בחיבור זה הוא בניסיון להתחקות באופן שיטתי ומעמיק , ובהתבסס על מקורות ארכיוניים הנחשפים כאן ...
אל הספר