גדי טאוב כשבסוף שנות השישים שטף את העולם המתועש גל גדול של מחאה נגד הסדר החברתי , ישראל היתה בנקודת השיא של בטחונה העצמי , באופוריה של אחרי מלחמת ששת הימים . בפראג , בברלין , בפריס ובבארקלי - הסיבות לא היו אותן סיבות בכל אחד מן המקומות האלה - קמו סטודנטים לומר שהחברה שלהם אכזבה אותם , שהתרבות והערכים ששולטים סביבם אינם נראים להם . הם הצביעו על משבר , או משברים , באתוסים של ארצותיהם . האתוסים היו שונים וגם המשברים היו שונים בין הארצות , אבל לפחות במערב אפשר לראות שהתעורר בצעירים מיאוס מן 'החזרה לנורמליות , ' מן התשוקה של הדור שעבר את מלחמת העולם השנייה לצמצם את האופק מערכים ומאידאולוגיות עצומות ממדים לחיים פרטיים , לנוחיות , ליומיום שקט של שגרה . הסטודנטים הבחינו , והם צדקו , שמתחת לחזרה לנורמליות מסתתר משבר עמוק , והם ביקשו חשבון נפש יסודי יותר . קצת קודם לכן התרחש בישראל אירוע שהיה לקו שבר עמוק , לנקודת מפנה שחילקה את ההיסטוריה שלנו לשניים - מלחמת ששת הימים . אבל בסוף שנות השישים רק מעטים הבחינו בהשפעות החמורות של האירוע הזה , בבקע שהוא היה עתיד ליצור בין פרשנויות שונות של האתוס הציונ...
אל הספר