מצטפא כבהא במחצית הראשונה של שנות השלושים של המאה ה 20 באו פעילי התנועה הלאומית הפלסטינית לכלל שתי מסקנות עיקריות : האחת היתה שאין בכוונת בריטניה להעניק לתנועה את מה שהעניקה לעמים ערביים אחרים שהיו בשליטתה ( המצרים והעיראקים ;( המסקנה האחרת נגעה הן לאופן תפקודה הלא יעיל של ההנהגה המסורתית שלהם ( הוועד הפועל בראשותו של מוסא כאט'ם אל חוםיני ) והן למנגנוני ההנהגה של התנועה הלאומית הפלסטינית . מנגנונים אלו ( לעריכת ועידות ואספות ולהגשת תזכירים לנציב העליון הבריטי ) נראו בעיניהם שקופים , מיושנים וחסרי כל תועלת . מנהיגי הדור הצעיר הטיפו להקשחת עמדות ולשימוש באלימות לשם השגת מטרות פוליטיות . נקודת המפנה היתה כנראה ביוני 1930 בעת שהשלטונות הבריטיים הוציאו להורג שלושה צעירים פלסטינים שנמצאו אשמים במשפט בארגון מאורעות 1929 ובשלהוב הרוחות במרוצתם . אחרי מאורע זה הוקמו חבורות וקבוצות מחתרתיות מזוינות , בעיקר באזור חיפה ובגליל , ובמחצית הראשונה של שנות השלושים הן פגעו בכמה מטרות בריטיות ויהודיות . הדמות הדומיננטית בארגון חבורות אלו היתה השיח' עז אל דין אל קסאם , גולה סורי שבא לארץ בראשית שנות העשר...
אל הספר