פרשת תל־חי: מבחנה של ניטרליות בלתי־אפשרית

נקדימון רוגל א במשך מאה ועשרה ימים , בין 15 בנובמבר 1919 ל 3 במרס , 1920 החזיק קומץ של יהודים מעמד באצבע הגליל , באזור מרוחק ומנותק מן היישוב היהודי , מהלך עשר שעות מראש פינה וכמרחק הזה מצידון . להלכה היה האזור מצוי בשטח הממשל הצבאי הצרפתי , אך למעשה שררה בו אנרכיה גמורה . בדווים חמושים היטב , נאמני האמיר פיצל וחבורות של לסטים סתם , עשו בו כבתוך שלהם . האויב שנגדו פעלו היה הצרפתים ובעלי בריתם הנוצרים . היהודים ישבו באזור ברציפות מ , 1896 שנת ייסודה של מטולה . איש לא חלק על בעלותם על האדמה ועל זכותם לשבת עליה ולעבדה ; הם לא היו צד בסכסוך . כבר בתחילת המאורעות בגליל העליון הכריזו היהודים על ניטרליות ועל רצונם להוסיף לחיות בשלום עם השכנים ולקיים חיי עבודה נורמליים . תושבי הנקודות הזעירות - כפר גלעדי , תל חי וחמדה - החליטו להגן בעצמם על רכושם ועל חייהם . עם זאת , ברור היה כי האפשרות לעמוד , ולשרוד , מול מאות ולפעמים אלפי לוחמים בדווים , רוכבים ורגלים , מותנית קודם לכול בהקפדה על ניטרליות גמורה , ובכיבוד הניטרליות המוצהרת שלהם על ידי השכנים - בדווים מן הגולן ומן החולה ומתואלים ( שיעים ) ...  אל הספר