על ספרו של יגאל עילם, ממלאי הפקודות, כתר, ירושלים 1990

בניגוד למחקרם של הורוביץ וליסק , אין ספרו של עילם מחקר . זהו פמפלט 'פוסט ציוני' במהותו , שנדגר במדגרתו של עמום אילון ושל 'שעת האפסים . ' פמפלט זה מבוסס בתחילתו על פרשנות שגויה של מקורות משניים , ויש ללמוד ממנו עד כמה אסור להפקיד את פרשנותה של ההיסטוריה בידי קנאים . עילם הוא דגם של חובב העוסק בהיסטוריה , שנדמה לו כי בידיו מפתח להיסטוריה , ולפחות לפרקיה המעוררים את קנאתו ואת זעמו , בלא שעשה את המחקר הנדרש בכלים המתחייבים כדי ללמוד אותה . יש לו חשד , או 'תיאוריה , ' כי רבים מן האירועים החמורים בהיסטוריה של גרמניה הנאצית ושל ישראל - עצם האנלוגיה אופיינית לדרכי המחשבה של קנאים מן הסוג שהמציא את המונח 'יודונאצים' - יש להם מכנה משותף . מהו אותו 'מכנה משותף ? ' פקודות נוראות , מן הסוג של 'הפתרון הסופי , ' של פרשת 'פאטריה , ' של פרשת כפר קאסם ושל 'פרשת לבון , ' לא היו פקודות מפורשות , אלא תהליך של הסכמה הדדית בין המפקדים לפיקודיהם . במידה רבה באה היוזמה מלמטה , ולעתים קרובות היו 'ממלאי הפקודות' הגורם אשר חולל מעשי פשע או מרכיב מרכזי בתהליך קבלת ההחלטות שהוביל למעשי פשע . אנלוגיה משוקצת הכלים הנ...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב