אילן טרואן מבוא עם פרסום הצו הראשון של רשויות המנדט הבריטי ב 1 בספטמבר 1920 בנושא העלייה , נדמה היה שנפתחה הדרך ליישוב מהיר של ארץ-ישראל בעולים . הצו הראשון היה ליברלי מאוד . הוא התיר הגירה לכל יהודי בריא בגופו ובנפשו , שפרנסתו מובטחת , בתנאי שאין בו משום סכנה פלילית או פוליטית לחברה . צו זה , שהסתמך על הצהרת בלפור מנובמבר , 1917 היה אמור לתרום להגשמת ההבטחה שארץ-ישראל תהפוך למולדת לאומית ליהודים . הנהירה הצפויה של חלוצים יהודים לא התממשה מכמה סיבות : היו מדינות מושכות יותר בתור יעד להגירה ; המסלולים החלופיים להגירה היו מאורגנים היטב ; לארץ ישראל לא היה כוח משיכה כלכלי ; חסרו בה תנאים של נוחיות חומרית שהיו קיימים במקומות אחרים . יתר על כן , המוסדות הציוניים חששו בתחילה שלא יוכלו לעמוד בעלייה המונית , ולכן לא ניסו לגייס המונים לעלות מיד . באותה עת התעוררה בקרב הערבים עוינות לאפשרות שיווצר רוב יהודי בארץ ישראל ואף פרצו הפגנות ומהומות נגד העלייה . אין זה מפתיע שבהקשר זה החלו הבריטים לסגת במהרה מן המדיניות של דלת פתוחה . בספר הלבן שפורסם ביוני 1922 הוצג לראשונה המושג 'כושר הקליטה הכלכלי /...
אל הספר