מדיניות הביטחון השוטף 1956-1948: דילמות מרכזיות

זכי שלום מבוא מדיניות הביטחון השוטף כלפי מדינות ערב , בשנים הראשונות שלאחר קום המדינה , הותוותה ועוצבה כתגובה לפעילות העוינת שבוצעה נגד מדינת ישראל מתוך שטח מדינות ערב . פעילות זו כללה , בין השאר , חדירות של מסתננים לפיגועים בתחומי מדינת ישראל , מיקושים , מארבים , ירי מעבר לגבול וכיו"ב . אין ספק , כי בין כלל מרכיבים אלה תפסה תופעת ההםתננות ותגובות ישראל כלפיה מקום מרכזי במסגרת מערכת הגורמים , אשר הטביעו חותמם על עיצוב מערכת יחסיה של מדינת ישראל עם מדינות ערב בתקופת השנים שלאחר מלחמת העצמאות . על רקע זה אין פלא אפוא , כי סוגיות שונות , אשר היו כרוכות בתופעת ההסתננות ובתגובות מדינת ישראל כלפיה , שימשו במהלך התקופה הנידונה מוקד להתייחסויות מרובות מצד אישים שונים בהנהגת המדינה , ובן גוריון בראשם . בהתייחסויות אלה נחשפו , לעתים קרובות , לצד נקודות הסכמה מרובות , גם מחלוקות ונקודות מבט שונות . עבודה זו נועדה לבחון סוגיות מרכזיות שנתעוררו בעקבות תופעת ההסתננות ומדיניות התגמול שאימצה מדינת ישראל בתגובה לה . הדגש יושם , מטבע הדברים , על נקודות המחלוקת שנתגלעו בהנהגת המדינה סביב תופעה זו ומשמעוי...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב