זאב צחור מבוא בדצמבר 1948 מלאה שנה למלחמת העצמאות . במהלר השנה נבנה צה"ל והתעצם . במקביל להתחזקות צה"ל נחשפו סימני חולשה בצבאות הערביים שניצבו מולו . מהלכי התקיפה של צה"ל בחודשים אוקטובר נובמבר , בעיקר מבצע 'חירם' בצפון ומבצע 'יואב' בדרום , הסתיימו בניצחונות והרחיקו את הערבים ממאחזי עומק רגישים בלב המדינה הצעירה . למרות זאת צבאות ערב היו עדיין רחוקים מתבוסה . ירושלים היתה נתונה לסכנת חידוש המצור , במרכז הארץ ובגליל נותרו מאחזים ערביים שיכלו להוות ראש גשר לפריצה מחודשת . בעייתי במיוחד היה המצב בדרום , שם המשיכו המצרים להחזיק כוח גדול בשטחה של ישראל באזור שבין עזה למרכז הר הנגב . כוח זה עלול היה לחבור לכוח המצרי המנותק ב'כיס פלוג'ה' ולשוב 1 ולהוות איום על לבה של ישראל . תמונת מצב זו שבה צבאות ערב ערוכים עדיין במאחזים חשובים המאיימים על ישראל , ואילו צה"ל נמצא בשיא כוחו ובתנופת ניצחון , אמורה היתה להכתיב שאיפה ישראלית לניצול ההצלחה ולהמשך התנופה עד השמדת צבא האויב והכנעתו הסופית . והנה דווקא ברגע שלפני ההכרעה הסופית החליט בךגוריון למהר ולסיים את המלחמה ואפילו על חשבון הישגי הניצחון האפשרי...
אל הספר