מעוז עזריהו אילנה שמיר , הנצחה וזכתן : דרכה של החברה הישראלית בעיצוב נופי הזכרון , עם עובד , תל אביב 234 , 1996 עמודים זיכרון פירושו רציפות . הזיכרון הלאומי מגדיר את ה'אבי' הקיבוצי שמודע לעצמו . הוא התשובה לשאלה מאיפה אנו באים , אך בה בעת הוא מגדיר את ה'אנו' כאלה ש'זוכרים . ' ראוי להדגיש שהזיכרון הלאומי הוא יותר מאשר אוסף של זכרונות אישיים . בפועל , הזיכרון הקולקטיבי אינו אלא הניסיון להזכיר באופן קולקטיבי את מה שלא ניתן לזכור באופן אינדיבידואלי . מבחינה זאת , הזיכרון הקיבוצי הוא אוסף של הנצחות המקובעות בזמן ובמרחב . ההנצחות הללו והאינטראקציה ביניהן הן שמייצרות בכל רגע נתון את 'הזיכרון הקולקטיבי . ' ואולם , יש לשים לב כי אף שההנצחות נועדו להיות נצחיות , הזיכרון הלאומי הוא דינמי והייררכי , וכי הנצחה היא בעיקרו של דבר תהליך של בחירה ושל דחייה ; מה שלא מונצח נידון להישכח . הנצחה וזיכרון הם שני צדדיה של אותה מטבע : ההיסטוריה של הזיכרון היא ההיסטוריה הפוליטית והתרבותית של ההנצחה , ולכן כל דיון בזיכרון הקולקטיבי מחייב דיון בהנצחה כתהליך תרבותי ופוליטי שמשלב את העבר בתקשורת החברתית . ניתן לטעו...
אל הספר