אברהם דורון מבוא מאמר זה עוסק בהנהגת תשלומי ההטבה הסוציאלית למקבלי קצבאות זקנה נזקקים במחצית הראשונה של שנות השישים . עם הנהגתם של תשלומים אלה חל מפנה חשוב בהתפתחותה של התוכנית לביטוח זקנה ושאירים ( זו"ש < של הביטוח הלאומי , אשר היתה אחד החידושים החשובים במערכת הביטוח הלאומי שהונהגה בישראל בשנת . 1954 המפנה התבטא בנטישת העקרונות האוניברסליים שעליהם היתה מושתתת התוכנית והכנסת יסודות סלקטיביים אליה . מטרתה המוצהרת של התוכנית לביטוח זקנה היתה להבטיח למקבלי הגמלאות שלה קצבאות שיהיה בהן כדי לאפשר לכל הגמלאים לחיות ברמת חיים של מינימום הדרוש לקיום . כבר בראשית שנות השישים , כחמש שנים בלבד לאחר שהוחל בתשלום קצבאות הזקנה , התעוררו ספקות כבדים אם סכומי הקצבה המשולמים לקשישים אמנם מספיקים למילוי המטרה החברתית שלשמה נועדו - הבטחת המינימום ההכרחי לקיומם של הקשישים . הפתרון שהוצע היה הנהגת תשלומי הטבה סוציאלית לקשישים נזקקים בלבד , ופירושו היה החלת דיפרנציאציה בין כלל מקבלי קצבאות הזקנה לבין הקשישים הנזקקים . הסוגיה המרכזית הנדונה במאמר זה היא כיצד עלה לסדר היום הרעיון לפתור את בעיית מצוקתם הכלכלית...
אל הספר