אתוס אופנסיבי או תרבות מיליטריסטית?

משה ליסק אורי בן אליעזר , דרך הכוונת : היווצרותו של המיליטריזם הישראלי , , 1956-1936 דביר , תל אביב 408 , 1995 עמודים ספרו של בן אליעזר הוא מסוג הספרים שעם סיום קריאתם הקורא מצר על כך שהכושר האנליטי המעולה שניחן בו המחבר הושקע באישוש תזה שהיא , בלשון המעטה , בעייתית ביותר . התזה בדבר קיומו של מיליטריזם בישראל וצמיחתו והתגבשותו באגף השמאלי של המפה , ובייחוד בפלמ"ח , עוברת כחוט השני בכל הספר , פרטי הניתוח ההיסטורי והסוציולוגי , החשובים והמעניינים כשהם לעצמם , נעשים משניים ומשועבדים לחלוטין למסגרת הקונצפטואלית . זו הסיבה שאין טעם רב להתייחס לא להערכות ולמסקנות על אירועים מסוימים ולא למידת הרלוונטיות של התרחשויות פרטניות לתזה המרכזית של הספר . במאמר ביקורת זה נעסוק אפוא בתזה עצמה , לאמור בהשתלטותה של הרוח המיליטריסטית על תפיסת הביטחון של ישראל ועל תרבותה הפוליטית . הוויכוח על אתוסים ומיתוסים של ביטחון לאומי ומיליטריזם בחברה הישראלית התמקד בשנים האחרונות בשאלה אם כבר בראשית דרכה היתה ישראל חברה מיליטריסטית , כפי שטוען בן אליעזר . העלאת השאלה מחייבת בראש ובראשונה הגדרה מדויקת יותר של המושג מ...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב