חנינא פורת מבוא כבר בימים שקדמו למלחמת העצמאות עסקו המוסדות הלאומיים ומשרדי הממשלה בשאלת עתידם הפוליטי , הכלכלי והיישובי של הבדווים בנגב . בעת הקרבות ניסו מפקדי צה"ל למנוע מן הבדווים להתחבר אל כוחות הצבא המצרי והשתדלו לבודדם מן הבחינה הגאוגרפית כדי שיהיה אפשר לפקח על תנועותיהם בקלות יחסית . קרקעות שנטשו הבדווים בשל מהלכי הצבא הוחזקו בגדר 'קרקעות נטושות' לפי ' תקנות שעת חירום - עיבוד אדמות מוברות' מ , 1948 ולא אחת נמסרו לידי חקלאים יהודים עד שיוכרע עתידן החוקי . לאחר קום המדינה , ובעקבות החלטה 194 של האו"ם על חזרת הפליטים לגבולות ישראל , סברו ראשי השלטון שראוי לעגן בחוק את השתלטותה של הממשלה על הקרקעות הנטושות , להלאים את כל עתודות הקרקע ולהתחיל במכירת הקרקע הפנויה לקרן הקיימת . החלטה זו השפיעה במישרין על מעמדה של הקרקע שהוחזקה לפני כן בידי הבדווים , ובמידה רבה החלישה את תביעתם של השבטים לחזור ולעבד את קרקעותיהם מלפני המלחמה . לפי כמה אומדנים היה שטח הקרקעות הנטושות בישראל לאחר המלחמה בין 4 . 25 ל 5 . 75 מיליון דונם , מהם למעלה משני מיליון דונם בחזקת הבדווים בנגב . מתוך הקרקע שהיתה בח...
אל הספר