נחום קרלינסקי בתודעתם של רבים נשמרו לפרדסנות העברית של ימי העלייה השנייה ותקופת המנדט כמה דימויים שהיו לנכסי צאן ברזל של ההוויה הישראלית המתחדשת : ניחוחה המשכר של פריחת ההדר שנישא במרחביה של ארץ ישראל ובישר שתמו ימות הקור ועת האביב הגיעה ; ליאותו הנעימה של הגוף בתום יום עבודה מפרך בינות לעצי הפרדס במאבק העצמי המכאיב ל'כיבוש העבודה ; ' להט האמונה , הגרון הניחר והאגרופים הקמוצים בעת משמרת מחאה מרטירית מול פרדסי 'העבודה הערבית' באחת המושבות הוותיקות ; אך גם מיץ תפוזים מרווה ועסיסי הנסחט בכל קרן רחוב ובכל מטבח בעזרתה של מסחטת המיץ הפשוטה והאמינה - זו המתכתית , ארוכת הידית ; ואף טעמו החמוץ , המעלה מיד אותה עווית פה מוכרת של דחייה , של התפוז ירוק הקליפה , שנזדרזו לקוטפו בטרם עת ; 'תוצרת לוואי' ביתית של סוכריות תפוז וכן תוצרת לוואי משוכללת יותר של 'עסיס ; ' ובתחום החזותי - רצף סמלי המעמיד את כובע ה'טמבל , ' הטורייה , התלם הראשון ועץ ההדר העמוס פרי בסמליה המובהקים של הישות הישראלית החדשה . מאחורי עולם הדימויים הזה ניצבה מציאות כלכלית חברתית שבלעדיה לא היה לו קיום . שטחי הפרדסים , העבריים והערב...
אל הספר