התפתחות הסכסוך הערבי־היהודי מסכסוך מקומי לאזורי - הרקע לצמיחת מעורבותן של עיראק וסוריה בארץ־ישראל

1939-1936 מיכאל אפל מבוא השביתה והמרד של הערבים הפלסטינים בשנים 1939-1936 היו ציון דרך היסטורי בהתפתחותן של התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית ושל התנועה הלאומית היהודית הציונית וביחסים שבין היהודים לערבים . עד 1936 היה הסכסוך בין הערבים ליהודים בארץ ישראל סכסוך מקומי בעיקרו של דבר , בין היישוב היהודי והתנועה הלאומית היהודית הציונית מזה ובין התנועה הלאומית הערבית הפלסטינית מזה . הגורם הערבי היחיד מחוץ לארץ ישראל שהיה בעל אינטרסים מוגדרים בארץ ומעורב במתרחש בה היה עבדאללה , אמיר עבר הירדן . היחסים והסכסוך שבין הערבים הפלסטינים ליהודים בארץ ישראל ולתנועה הציונית חרגו בשנים ההן מתחומי ארץ ישראל והיו לסכסוך אזורי בעל השפעות בין לאומיות . שאלת ארץ ישראל היתד , לנושא בין ערבי והשתרגה באידיאולוגיה הלאומנית הפן ערבית על רקע תהליכי המודרניזציה , השינויים החברתיים והכלכליים , המאבקים הפוליטיים והחברתיים וההתפתחויות האידיאולוגיות בתוך מדינות ערב . כמו כן היתה שאלה זו לנושא המאבק הבין ערבי בין השושלת ההאשמית לשושלת הסעודית . שאלת ארץ ישראל חדלה אפוא להיות נושא הסכסוך המקומי בין התנועה הציונית לערבים ...  אל הספר