יהודית תידור באומל בתום ימי השבעה נסעה האלמנה לבית העלמין להזמין מצבה לבעלה . מאחר שכל בבי משפחתו נספו בשואה , היא החליטה להנציח אותם על מצבתו . בתחושה של מילוי חובה לנרצחים מסרה האלמנה את שמות הקורבנות לחרת המצבות . ואז פנה אליה המוכר ואמר : 'ומה עם בעלך ? את לא רוצה לכתוב שגם הוא היה ניצול ? הרי זה כל מה שישאר לנו מהשואה בעוד כמה שנים , מה שיכתבו עכשיו על מצבות . ' ( מתוך סיפור אישי שסופר למחברת ) 1 הנצחה : 'הקמת זכר עולם , השארת זכר לנצח . ' קונצפציה עתיקה שנוצרה מתוך הצורך האנושי לגשר בין עבר לעתיד , להשאיר תזכורת מוחשית לדורות הבאים . ההנצחה לובשת צורה ופושטת צורה בהתאם לנסיבות ולנטיות המנציחים . באופן עקרוני , ההנצחה שואבת השראה ממקורות היסטוריים , אך למעשה היא מתחילה במקום שבו ההיסטוריה נגמרת . כדברי יוסף חיים ירושלמי בסיום לספרו זכור : 2 ' בתקופה המחרידה בה אנו חיים ופועלים , לא הנצח הוא ענייננו המיידי . ' כל דבר שיש לו משמעות בעיני המנציח היה יכול להפוך מושא להנצחה . בעולם העתיק הונצחו בעיקר בני אדם ואירועים בעלי משמעות אישית , שבטית או לאומית . בימי הביניים התמקדה ההנצחה האיר...
אל הספר