אלישע אפרת הקמת מדינת ישראל הביאה , כידוע , לגלי עלייה גדולים לארץ , אשר חלקם זרמו גם אל הנגב . הנגב הצפוני שימש יעד לפיזור אוכלוסייה , מתוך מגמה לבטל או להפחית את אי השוויון בין האזורים המאוכלסים בצפיפות שבמישור החוף לבין מרחבי הדרום הריקים . העשור הראשון של המדינה התאפיין בתהליך ההתיישבות בנגב ובנסיונות המתמידים לפתח חבל ארץ צחיח זה . והנה , בסוף העשור הראשון אכן ניכרה צמיחה כלכלית בנגב ונעשו בו השקעות בתשתית ובתעשייה ; הוחל בפיתוח נמל אילת , הוקמו מפעלי תעשייה בדימונה , חודש מפעל האשלג בסדום , נבנו מפעל הפוםפטים באורון ומפעל הנחושת בתמנע , הוזרמו מים בקו ירקון-נגב אל הנגב המערבי , נסללה מסילת הברזל נען-באר שבע ושופרה מערכת הכבישים . אוכלוסיית העולים המשיכה ליישב בהדרגה את עיירות הפיתוח , אך עדיין היה זה בקצב איטי מדי לאור צורכי האכלוס בנגב ( שמלץ , תשל"ט . < אולם שנות השישים , שהיו שנות מיתון כלכלי בארץ , בישרו שפל כלכלי , ובנגב החלה אי יציבות של האוכלוסייה , שהתבטאה , בין היתר , בירידה משמעותית במספר העולים שנאותו להתיישב בנגב , בהגירה שלילית מתוכו ובספקות שעלו בקרב מוסדות התכנון ו...
אל הספר