אוטופיה בנגב: העיר הקואופרטיבית רמון

יצחק גרינברג רעיון ההתיישבות העירונית השיתופית בארץ ישראל מאז ימי העלייה השנייה נהגו רעיונות , שורטטו תכניות ונעשו נסיונות להתיישבות עירונית שיתופית . רעיונות ותכניות אלה נועדו להקל את מצבם הכלכלי של העובדים השכירים בעיר , לשפר את תנאי חייהם , לספק להם קורת גג וליצור אקולוגיה חברתית ותרבותית חדשה - קהילה שמאפייניה דמוקרטיה , שיתוף ומידה של שוויון . על רצף הרעיונות הללו נמצאת גם העיר הקואופרטיבית דמון . המדובר בניסיון להקים עיר שיתופית בנגב בראשית שנות השישים . במרוצת שנת 1961 שורטטו קווי התכנית של העיר ונעשתה פעולת התארגנות לקראת ההתיישבות בנגב . משלהי 1961 ובמהלך שנת 1962 נאחז הגרעין במצפה רמון , בסביבה לא שיתופית , לתקופת מעבר והכנות לקראת העלייה להתיישבות במקום הקבע . בתקופה זו הוא קיים אורח חיים קומונלי . בשליש האחרון של שנת 1962 התחולל בו תהליך של התפוררות ; חבריו החלו נוטשים אותו ובראשית 1963 נסתם הגולל על הניסיון . ביטוי מוקדם לרעיון ההתיישבות העירונית השיתופית היה בתכניתו של נחמן םירקין משנת , 1913 לייסד 'בא"י ערי גנים קואופירטיביים , בתי חרשת , רובעי עיר , חנויות , בתי מזון , ...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב