לא שכבו על הגדר: הזדמנות, תשוקה והפריצה לפלשתינה

אמיר בן פורת מה יש לה להגיד ? מה יש לה להגיד ? היא סתם מרופשת דרכים לסבל ולהגיד מלה רעה . היא לא אחת מאתנו , היא לא רואה את כל הטוב והיפה שבחיים . היא לא רואה אותנו כמו שאנחנו . דליה רביקוביץ , 'אסוציאציות , ' אמא עס ילד , תל אביב 1992 מבוא ומסגרת פרשנית על פי הכותבים המייצגים את הזרם המרכזי בהיסטוריוגרפיה של הציונות , דברי הימים של הציונות בארץ ישראל הם סיפורה של האידיאולוגיה המנצחת . ההיסטוריה הכתובה של תנועה זו אינה רק מתארת אלא גם מסבירה , מצדיקה ומפארת ; מכל הגורמים שניתן לייחס להם השפעה על הצלחת הציונות - זו הנמדדת בהקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל - נבחר הגורם האידיאולוגי כגורם שמשקלו ותרומתו מאפילים על כל השאר . על פי תפיסה זו , האידיאולוגיה היא שאפשרה את הפריצה לפלשתינה בשנות השמונים של המאה הקודמת , והיא שאחראית יותר מכל להצלחת המנצחים . במלים אחרות , הציונות 'בחרה' את עצמה כדי להסביר את הצלחתה . לא מעט היסטוריונים , סופרים ומדעני החברה נשבו בקסם ההסבר ה'אוטרקי' הזה , שהרי 1 בהסבר כזה מעורבת גם הצדקת מהותו , אך יש בו שני דברים שמעוררים חשד לגבי  אל הספר