פלישת צבאות ערב ב־15 במאי 1948

יואב גלבר ההחלטה על הפלישה ' אין העולם הערבי מוכן למלחמה סדירה וממושכת' האפשרות כי הצבאות הסדירים של מדינות ערב יפלשו לארץ ישראל עמדה על הפרק מאז ועידת בלודאן בקיץ , 1946 וביתר שאת מאז ועידת הליגה הערבית בעליי באוקטובר . 1947 הוועדה הצבאית שמינתה אז הליגה המליצה להכין את הצבאות להתערבות בארץ ישראל , אך המדינות החברות העדיפו בשלב זה לסמוך על צבא מתנדבים בין ערבי והטילו על הוועדה להקימו ולהכשירו למשימותיו . הנהגת היישוב , למעט בן גוריון - פיקוד 'ההגנה , ' האגף הערבי במחלקה המדינית של הסוכנות והש"י העריכו לפני המלחמה את פלישת הצבאות הערביים כאפשרות בעלת סבירות נמוכה ביותר . הערכתם לא השתנתה בחודשי המלחמה הראשונים , אך נוסף לה חשש מפני הצטרפותו של הלגיון ללחימה - בשליחות הבריטים או הליגה - המנדט או אף לפני כן . האיום הקרוב בתום והמ ^ די שנשקף מצבא השחרור הסיח לתקופה מסוימת את דעתה של הצמרת הבטחונית מן האיום ארוך הטווח של התערבות הצבאות הסדירים . ראש האגף הערבי , אליהו ששון , נשאר בירושלים ולא היה שותף לעבודה השוטפת של הש"י והמטכ"ל בתל אביב . לפיכך היה פנוי יותר להעריך את עמדתן של מדינות ער...  אל הספר
מכון בן-גוריון לחקר ישראל והציונות, אוניברסיטת בן-גורין בנגב