עמוס מוריס רייך במחצית השנייה של המאה ה 19 ובעשורים הראשונים של המאה ה 20 עברו מדעי האדם טרנספורמציה הדרגתית אל עבר מדעי החברה . תחומי ידע חדשים דוגמת הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה החלו לפתח את תורות הידע ( אפיסטמולוגיות ) העצמאיות שלהן ולבסס את עצמן כתחומי ידע אקדמיים באוניברסיטאות גרמניה , צרפת וארצות הברית . בתקופה זו התחוללו בחברה האירופית תהליכי מודרניזציה חסרי תקדים בהיקפם ובעומקם , תהליכים שהביאו עמם הגדרות מחודשות של היחסים בין קבוצות שונות . במסגרת התהוותן של מדינות הלאום נוסחו יחסים אלה באופן הולך וגובר במונחי רוב-מיעוט . היהודים שהיו במשך דורות מיעוט בולט כמותית , ועוד יותר מזה סמלית , בחברות אירופיות , היו מוקד לדיון ציבורי ומדעי ער בהקשר הזה . אסימילציה בכלל , ובהקשר האירופי אסימילציה יהודית בפרט , הפכה לקטגוריה המרכזית ( בתוך מדעי החברה ומחוצה להן ) של הבנה , ייצוג , וניתוח של יחסי רוב-מיעוט . אבל דווקא בגלל מרכזיות האסימילציה כקטגוריה , כמושג וכמונח , היו לה משמעויות שונות ולעתים סותרות . במאמר זה אטען שתי טענות נפרדות אך קשורות זו לזו : הטענה הראשונה היא , שאפשר לחלץ ממד...
אל הספר