כל בר דעת יודע , כי מי שמצביע לעבר כוכבי השמיים בלילה ללא ירח , מזמן לו צרות . כלומר , תחילה צרה אחת - יבלת . לאחר מכן , עם ריבוי היבלות כפטריות לאחר הגשם , צרות רבות . על מנת שלא לחטוא באי דיוק נציין , כי היבלת היא זו הגמלונית והבהירה הצומחת בכף היד , הרגל , או רחמנא ליצלן , אפילו על הפנים . קשה היבלת לישראל כספחת . אין להסירה בשום דרך שהיא , לא במרשמי הרפואה המודרנית ולא בחיתוך אכזרי בסכין . ליבלת , כזכור , "בנים" ו"בנות , " לא עלינו , והמשפחה עולה כפורחת . משחש ביש הגדא , בעל היבלות , כי כלו כל הקיצים - "או אני או היבלת , " כמאמר החכם - יעשה דרכו מטה לעבר עכברה הציורית והיפהפיה . שם , מעבר לוואדי , חי לו בבית אבן ישן נושן אדון מרעי , הידוע כמרפא יבלות . כדי להגיע אל ביתו של מרעי יש לנסוע לצפת , לחלוף בעיר מקצה אל קצה , כלומר , דרומה ומטה על פי השילוט של בית החולים . ממש לפני שער הכניסה פונה כביש צר ימינה ( מערבה ) ושלט עץ מספר על נפלאות יערות רמת פשחור . מכאן יש להיצמד לאספלט עד לכפר המודרני , עכברה עילית , הבנוי לתלפיות בעברו המערבי של נחל עכברה . מכאן ואילך עומדות שתי דרכים בפני מ...
אל הספר