אנחנו עדיין בחצרו של עבדאללה אימתנס , איש הנחושת , ואין טעם להרחיק . סביב לביתו יוצרים השכנים את כל טוב הארץ . שכנתו של עבדאללה , הגב' ר ,. רוקמת את תחרת המקוק , אותו פלך דו תכליתי " ) מחט סליל , ( " בעל החזות הכלייתית , שנעלם מן העולם . בימות החמה בבקרים יושבת הגב' ר . בפתח ביתה , ועושה במקוק . יש לזכור , כי תחרת המקוק הולכת ונעלמת מן העולם במהירות . נפגשנו אתה בספר "אמנים ומרפאים" אצל אינם הארון הצ'רקסית מריחניה , המעטרת את ה"אפשי עוט , " המנדיל , כיסוי הראש של הנשים הצ'רקסיות . כמוה כלמיעה חתו מכפר קמא . אך עדיין ישנן בעילבון נשים באות בימים העוסקות בכך . עיקרה של תחרת המקוק הם החרוזים הצבעוניים הזעירים העוטרים את המפה או כיסוי הראש . תחרת ה"סונארה" ( השיפוד הבודד ) גם היא רווחת עדיין פה ושם בין נשות הכפר , אותה הן סורגות תוך כדי הליכה בחוצות עילבון . וזאת , אגב , נראה גם בעיבלין הנוצרית ב"עמק רוקמות התחרה . " שם מרבית הרוקמות הישישות ספונות בבתיהן . לעבדאללה מיודענו מגוון מוצרים "מן הכפר , " כותרת המצלצלת היטב גם בכפר שמריהו ורמת השרון . אלא שכאן זה באמת עסלי — "מייד אין עילבון . "...
אל הספר