בגליל מצויים מפעלי זעתר אחדים ( כפר תבור , אלון הגליל ועוד ) וזה יפה , נחמד וטעים . אך אנחנו בעניין ערביי הגליל , אותם אנשים הצומחים מן הקרקע ועליה מחייתם ... וכך אנו מגיעים אל הכפר הנוצרי עילבון , ממש בסמוך למנהרת המוביל הארצי , במקום שנבלעת התעלה במעמקי ההר ופורצת , לאחר 600 מ' באפלה , אל עמק בית נטופה . וכאן נמצא את נחלה ופתינה חביב לבית זריק , ואת מפעל הזעתר הצנוע והביתי שלהם . את הזעתר הטוב הם מגדלים בבקעת הצלמון , על שטח של עשרות דונמים , ובעת הפריחה בוער השדה בסגול הסגול הזה . בשולי השטח חממות שבהן צומחת הפלפלת החריפה . בחממות אלה מייבשים את הזעתר בחורף , ואילו בקיץ נפרשת בשולי השדה יריעת ניילון ענקית , שאליה מובל הזעתר לאחר כבוד ומתייבש לתומו לאחר ימים מספר . הפרדת העלים מן הגבעול נעשית על ידי רמיסה בגלגלי טרקטור ... אין קל מלזהות את העוסקים במלאכה בבית היוצר הזעיר . פניהם ירוקות מאבק הזעתר והאורגנו . וכשם שהמשחרג'י ( הפחמי ) פניו שחורים כקדרה בעת מלאכת הקודש , הרי שהזעתרג'י פניו מקומחות בירוק מן האבק הדקיק המתעופף תדיר בחלל החדר . בתוף הקליה מסתובב לתומו הסומסום . וכך הוא הולך...
אל הספר