אלישע אפרת הנגב מעולם לא היה מיושב בצפיפות וברוב התקופות ההיסטוריות אוכלוסייתו היתה דלילה ופזורה על שטחים נרחבים . גם כאשר נבנו בו ערים , זמן קיומן היה קצר יחסית , והן לא היו גדולות במיוחד . דווקא עם הקמתה של מדינת ישראל ידע הנגב תקופת עיור רבת היקף , שהתבטאה בהקמת עיירות פיתוח . כאזור צחיח למחצה , הנגב נתון למגבלות קשות . ריחוקו , תנאי האקלים הקשים השוררים בו ודלות מקורות המים , היקשו מאז ומתמיד על יישובו . הערים הקדומות שהיו בנגב בתקופה הרומית ביזאנטית , יכלו להתקיים משום שזכו לתמיכת השלטון המרכזי ונבנו ליד דרכי מסחר בינלאומיות . תושביהן פיתחו שיטות לניצול מי הגשמים וטיפחו חקלאות משגשגת . אך הן ירדו בהדרגה מגדולתן , עד שניטשו ונותרו בחורבנן . התופעה של הקמת עיירות פיתוח בנגב היא אפוא חדשה . מקורה בנסיבות המיוחדות שנוצרו עם הקמת המדינה : עליה רבת היקף , הכללת הנגב הבלתי מיושב בשטח הריבוני של מדינת ישראל בעקבות מלחמת העצמאות , מדיניות פיזור האוכלוסיה וההכרח ביישובם של אזורים מרוחקים כדי להבטיח את ריבונותה ולממש את החזקה על שטחים שנכבשו . הם נועדו גם לפתור את בעיית העולים , שלא יכלו להי...
אל הספר