" הידד ! הידד ! קול תרועה ! תקיעה ! הקיטור בא ! הרכבת באה לירושלים " ! כך נכתב בעיתון האור ב , 1892 שהביע בכך את ההתרגשות שאחזה בכל , עם כניסת הרכבת הראשונה לירושלים . לאחר שנים של חלומות , תכניות וניסיונות כושלים , נחנך קו הרכבת לירושלים . ב 26 בספטמבר נכנסה "עגלת הקיטור" לירושלים בקול תרועה וצופר . המונים נהרו לתחנה , כדי לצפות בפלא . עיתוני התקופה יצאו מגדרם , וכינו את הגעת הרכבת כיאתחלתא דגאולה / ושמעו בצפירותיה את חבלי הגאולה . בראשית תקופת המנדט הבריטי השתכללה הרכבת ולרגע נדמה היה , שאירופה הגיעה אל העיר . כעבור שלושים ושתיים שנה , בצבעי כחול לבן , היא הייתה לרכבת הישראלית הראשונה שעלתה לירושלים , נושאת בסמליות ספרי תורה , קמח ומלט . סיפור קו הרכבת יפו-ירושלים הוא סיפור של ניסוי ותעיה וסיפורם של אנשי חזון ומעש , תיירים , עולי רגל ונוסעים מן השורה , שביקשו לעשות את דרכם בין יפו לירושלים . ויש לרכבת גם היבטים אנושיים , שהתערוכה מרחיבה עליהם את היריעה . זהו סיפורו של יליד ירושלים נרגש ,
אל הספר