טקס העליה לרגל יכולה להתקיים במתכונת מצומצמת ומשפחתית , או המונית , שבה השבט כולו עורך את הביקור . טקס הזיארה מתחיל בתהלוכה המלווה בקריאת פסוקים מהקוראן , והקפת המקאם . לאחר ההקפה נערך הזבח . לפני השחיטה מקדשים את העז או את הכבש בעשן הקטורת , ומקריב הקורבן תופס את העז ומקרב אותה לקבר ואומר ; "הוי , אתה ( שם הקדוש , ( העז הזאת היא שלך . אנחנו מכניסים אותה תחת חסותך , כי לך יש חסות אצל אדונך , האל , בשם אללה הרחמן והרחום . " אחר כך שותים קפה ובינתיים נצלה הבשר לקראת הסעודה . בסיום גוזר האחראי לטקס רצועה צרה מהבד המכסה את קברו של הקדוש ( שצבעו , בדרך כלל , ירוק , ( הידועה בשם סתארה . את הסתארה קושרים לפרק ידו או לצווארו של נודר הנדר , השומר עליה עד להתבלותה . כוחה של פיסת הבד יפה לשמור על הברכה ולהרחיק פורענות . כך נשמר הקשר בין נודר הנדר לקדוש . מנהג זה מזכיר את הנוהג שרווח בעבר בעת העליה לרגל לכעבה בתקופת הג'אהליה , כאשר עולי הרגל קיבלו רצועת בד מכסות הכעבה . עם ענידת הסתארה מסתיים טקס הזיארה , ועם הפרידה מהקדוש נוהגים להשאיר בקבר דבר בעל ערך כסמל לקשר עמו . עד לתקופה האחרונה , האשה בחב...
אל הספר