הדת המוסלמית הצרופה מכירה רק באל אחד ויחיד , והמאמין במישהו אחר זולת אללה , נחשב לכופר . אפילו הנביאים אינם אלא שליחי הבורא , שנבחרו כדי למלא את מצוותיו . הקוראן מתנגד לכך שבן אנוש ישמש נושא לסגידה , ודעת מנהיגי הדת מעולם לא היתה נוחה ממנהג זה . ה"קדושים , " שמקום קבורתם משמש מוקד עליה לרגל ( וואלי , ( הם כעין "מתווכים" בין המאמינים לבורא . מאחר שבחייהם היו בשר ודם , הם מסוגלים להבין לרגשות אנוש על חולשותיו , וניתן לרצותם ביתר קלות מאשר את אללה . הפלאחים נשבעים בשמם יותר מאשר בשם אללה , ושוטחים לפניהם את תחינותיהם . מאחר שהמגע עם הקדושים אינו מחייב למלא אחר הצווים הנוקשים של הדת הפורמאלית , נפרצו סכרי האמונה במנהגים ובמסורות שונות , המלווים באמונות תפלות לרוב . קונדר כותב : "התפילה באותם מקומות ( קברי קדושים ) היא מרכיב עיקרי בדת הפלאחים . אף שהם מוסלמים לכל דבר , לא דרכה כף רגלם של רבים מהם מעולם במסגד , משום שהם מייחסים חשיבות גדולה יותר לקדוש המקומי מאשר לאללה , או למוחמד נביאו . " ראוי לציין , כי ברבים מהכפרים הקטנים והמרוחקים , לא היו מסגדים עד לתקופה מאוחרת יחסית . הקדושים מסוגלי...
אל הספר