מירון

אבליה צ'לבי : ( 1648 ) במירון , השוכנת מערבה לצפת , מערות ענקיות , שכל אחת מהן מסוגלת להכיל 2 , 000-1 , 000 איש . מקומן מעל למעיין עין מירון . כאשר מתקרב מועד החג , מתאסף כאן המון עם , המגיע לאלפים רבים . הם מתכנסים במערה וממתינים שם בציפית . ביום החג בוקע מהמערה , ב"עזרת כוח עליון , " רעש הדומה לרעם אדיר . מיס זכים ונקיים ממלאים את הבורות ומיכלי המים , העומדים ריקים במשך כל ימות השנה . הקרקע בחזית המערה דומה אותה שעה למגרש מסדרים . העדות השונות טובלות במים ומכשירות עצמן למעשי נסים : הסובל ממחלה כלשהי כגון רי ; 0 טיזם , חום , הרעלה או כל מחלה אחרת , ירפא כבמטה קסם ויוענקו לו חיים חדשים . במשך שלוש יממות מבלים אלפי אנשים בנעימים . הם ממלאים את מיכליהם במי חיים אלו , כדי לזכות בברכת הבורא . הם נוהגים לשלוח את "מי מירון" לכל ארצות תבל ביס וביבשה , כתרופה לשבעים מדווים . מקץ שלושת ימי השמחה נעלמים המים שוב . למאחרים נותרים מים רק במיכלים . אמונה רווחת בקרב תושבי הסביבה , כי מקור המים בדמעה שהזיל יעקב אבינו . הם גם מאמינים כי יעקב ויצחק גרו במערות מרשימות אלו . ביקורי במקום לא היה בעונה המת...  אל הספר