עולם החי המקראי היה שונה מזה המוכר לנו כיום . יישוב המדבר הביא לגידול בצריכת המזון , מהחי ומהצומח , וחל גידול במספר החיות המבויתות - העז , הגמל , הבקר והחמור . במקביל , גדלו גם שטחי המרעה . תופעה זו גרמה לחדירת המקנה לתחום שטחי המחיה של חיות הבר , ולדחיקתם המתמדת לאזורים צחיחים ודלילים יותר . השכלולים בדרכי הציד , עם הכנסת השימוש בנשק חם וברכב מדברי , הביאו גם הם לדילול אוכלוסיות בעלי חיים , ואף להעלמם המוחלט של מינים כמו הראם הלבן , היען והפרא . מינים רבים אחרים התמעטו עד כי השרדותם מוטלת בספק , בראשית שנות השישים הוקמה בארץ "אגודת החי בר / ' אשר שמה לה למטרה לשקם את אוכלוסיות חיות הבר שנעלמו , ולחזק אוכלוסיות העלולות להיפגע . ב 1968 הוקמה שמורת חי בר יטבתה . גודר שטח של כ 16 , 000 דונם , שנועד לשמש אזור איקלום ורביה של חיות בר מדבריות . באמצע שנות השבעים הוקמה שמורת חי בר כרמל , המתמקדת בחיות היער והחורש הים תיכוני . תוך קשיים לא מעטים ודבקות בעשיה , קובצו בחי בר יטבתה מינים שונים של בעלי חיים , בהתבסס על
אל הספר