השרון

עיון קצר במפות התקופה מלמד מדוע היווה אזור זה בעיה מיוחדת באשר לנוף התרבותי . מספר הנוסעים שסיירו בו היה מועט וגם אלו לא סטו כמעט מדרך החוף ומיעטו בפרטים ובתאורים . האזור היה דל מבחינה יישובית וחקלאית , וכמעט שלא היה מה שימשוך את הנוסע לחבל ארץ זה ; הנוסעים נמנעו בד"כ מלעבור בו והעדיפו להגיע מיפו לחיפה או לעכו בדרך הים . רוב הנוסעים באו לראות את ארץ הקודש , שהיה המניע העיקרי - ולעתים היחידי - לנסיעתם . העדר מקומות מקודשים בשרון צמצם את העניין שבו , שהיה מוגבל ממילא . זאת ועוד , המעבר דרכו היה קשה בשל שטחי החולות , הביצות והדרכים המשובשות . על סכנת הביצות הממאירות , ניתן ללמוד מהעובדה , שנפוליאון בונפרטה עבר בשנת 1799 במישור החוף - ברצועה הצרה שלרגלי השומרון , למרות הסכנה הצבאית , וזאת בשל חששו שחייליו יפגעו ממחלת הקדחת . ואן דה ולדה ( 1 854 ) משבח את השרון ושפעת מימיו , אך מציין שאין מגדלים בו דבר . "השטח רך ובוצי ורק בסוף החורף מנצלים פלחים מעטים את המים לעיבודים , ואילו ביתר עונות השנה הם רועים-נודדים . " ריי וילסון ( 1819 ) אומר כי השרון היה מסוגל לפרנס את כל אוכלוסיית הארץ , לו עוב...  אל הספר