בתחילת המאה 19-ה היתה א" י אחד האזורים הדלים , המפגרים והמנוונים ביותר בממלכה העותימאנית הנחשלת . המבנה החברתי השמרני והסגור של האברים בכפר הערבי והסתאבות השלטון התורכי באו לידי ביטוי בנופי הארץ . הבטחון הפנימי המעורער , שיטת הגיוס לצבא והמיסוי המופרז - כל אלה מנעו את פיתוח הכפרים . המשק החקלאי , שהיה מבוסס בעיקרו על כלכלת מחיה , ידע רק שינויים מעטים תחת השלטון העותימאני , ואפילו בראשית תקופת המנדט הגיעה עדיין הצריכה העצמית של הפלח 80 $ -ל מכלל תוצרתו . העוני והרעב ששררו בשנות בצורת , מצב הבריאות הירוד והמגפות החוזרות מנעו את התפתחותה של אוכלוסיה חקלאית בריאה ומבוססת . בתחילת המאה 19-ה נפקדו 300 , 000 נפש ; בשנת 1882 מנתה אוכלוסיית הארץ 450 , 000 נפש ; ואילו בשנת 1905 נפקדו 457 , 500 נפש . היתה זו ברובה אוכלוסיה חקלאית , שישבה בכמה מאות כפרים . למצב האגררי , ולאופי הקניין על הקרקע ( המושאע , ( היתה השפעה שלילית על הנוף החקלאי . המדרגות העתיקות בהרים לא תוקנו ובחלקן הגדול נהרסו , עצי פרי חדשים לא ניטעו והשדות לא דושנו . ההזנחה הכללית סייעה בעקיפין להתפשטות הקדחת , בעיקר באזורים שבהם נמצ...
אל הספר