הפעילות הכלכלית העיקרית של הנוודים היא גידול בהמות כגון גמלים , צאן , סוסים ובקר , תוך תלות הדדית עם שכניהם - יושבי הקבע . מהם השיגו את המצרכים שמקורם בעולם הצומח , ע"י מסחר , או לחילופין ע"י שוד , כיבוש ומלחמה . היו נוודים שטיפחו בעצמם גידולים שונים כענף לוואי והפכו ל"נוודים למחצה" , בשלבים שונים . שיטות החקלאות שלהם אופיינו בעיסוק ארעי , שכן תהליך המעבר להתנחלות היה ממושך . לגידול הבהמות היה קשר הדוק לשטחי המרעה , והם הוחלפו לפי עונות השנה . המרחקים בין חלקות המרעה חייבו נדידה של ימים ושבועות ודרשו צורת חיים גמישה ביותר . מבחינה אקולוגית , ניתן להגדיר את רעיית העדרים כהעברת אנרגיית השמש הנקלטת ע"י הצמחיה במרעה - לגוף הבהמות , המנוצלת בצורת חלבונים בידי האדם . במשך הדורות התפתחה תרבות מיוחדת של גידול בהמות אצל נוודים , ששמה את הדגש על הכמות ולא על האיכות . היא מעניקה לבהמות חשיבות מכרעת , לעומת שטחי המרעה שהם רק אמצעי . הבהמות הפכו קנה מידה לרכוש , כעין מטבע עובר לסוחר . העדרים היו סמל לסטטוס חברתי והעניקו לבעליהם השפעה ומשקל חברתי . אבות הורישו אותם לבניהם , והם עברו ממשפחה למשפחה בש...
אל הספר