בתחילת המאה הי"ט היו עדיין יערות בארץ . בימי נפוליאון היה יער גדול בשרון שנחלק לשניים : האחד השתרע ממערב לכרכור , והשני בסביבת ראש-אל-מאלול , דרומית לנחל אלכסנדר . וולני ( 1787 ) מתאר יער זה : "באזור קיסריה מצויה חורשת אלונים , היחידה בסוריה" ( הוא לא דייק בקביעתו , שכן באותן שנים היו יעי ות גם בגליל העליון והתחתון - בין חיפה ונצרת , על התבור , וכן באזור הכרמל . ( דלמן מזכיר חורשת אורנים 5 ק"מ מדרום-מערב לחברון , שממנה הובאו עצי הסקה לירושלים . חורשה זו היתה עדיין קיימת , 1845-ב אך מאוחר יותר הושמדה לחלוטין . ליס ( 1907 ) מעיד : " בגלעד , הרחק מהדרכים , מצויים יערות רבים . בכמה מקומות החורש צפוף עד כדי כך , שמן הנמנע לחצותו ברכיבה . אך מאז בוא הצירקסים ... הוקמו מנסרות , ומהחורש מובאים עכשיו עצי בניין לעבר הירדן ולירושלים , ונמכרים לנגרי העיר . " בורקהרדט מוסר 1812-ב על יערות אלה בעמק הירדן : " בג י ור , ליד בית שאן , מתחיל אזור פורה מאד . שם גדלים עצי אלה לרוב . שטחים נרחבים באזור נשרפו , כנראה ע"י נוסעים פזיזים שגרמו לדליקות " ... עד למלה"ע 1-ה היו יערות גדולים בסביבת שובק שבעבה"י . ...
אל הספר